להורדה כקובץ word

במקומות שבהם העיקורים יצאו לפועל היו: רעיון, תומכים ומנגנון. באנגליה, בצרפת, איטליה והולנד זה לא הצליח – לא היתה עשיה אאוגנית בהם. בארצות סקנדינביה, ארצות הברית ושוויץ יצא לפועל.

 

הרי פישר, הולדיין ורייט – שעשו את הסינתיזה של ביולוגיה של אוכלוסיות – היו אאוגניקאים 'דגולים'.

כאמור, מדענים שבחזית המדע תמכו ברעיון האאוגני.

 

דרוין בסיפרו מוצא המינים עובר מהברירה המלאכותית (השבחה) אל הברירה הטבעית. מכיון שדרוין התייחס גם לאדם בספרו, היה קל להחזיר את ההשבחה על בני אדם (למרות שדרוין עצמו לא היה אאוגניקאי). בתקופה של דרוין וגלטון חלה המהפיכה התעשיתית. היה מעבר מחקלאות (ולפעמים רעב כתוצאה מפגעי טבע) לעיסוקים אחרים שהביאו עבודה.

יחד עם זאת – הגיעו רעיונות חדשים וגם נוצרו ה- slams (שכונות העוני). לא היה שכר מינימום וגם לא תנאים סוציאליים. אנשים הגיעו מהכפר וחלו מחשיפה לתנאים. (גם תנאי העבודה – פחם למשל, וגם תנאי הדיור). ועם כל זה הגיע גם הפשע.

נשאלה השאלה – מה קורה לבני האדם?

מלטוס טען שבחברה הכלכלית יש מוצלחים פחות - העניים ומוצלחים יותר – המצליחים, העשירים. דרוין לקח את הרעיון הזה של מלטוס והטמיע אותו על החברה האנושית.

 

אצל דרוין יש מעבר מהסוציולוגיה לביולוגיה וגם מהברירה המלאכותית לברירה הטבעית. 

למסגרת הזו נכנס גלטון: שכונות מצוקה נוראיות. באנגליה, ארה'ב, אירלנד: העובדה שמחפשים פתרון מדעי לבעיה נובעת מכוח החילון – הכוח הממוסד של הדת נחלש (מאה 19). במהלך המאה ה-19 המדע תופס את מקום הדתות הממוסדות.

אנשים הפסיקו לפנות לכמרים לצורך קבלת עצה, כמו למשל תכנון המשפחה ועברו להתייעץ עם מדענים. כבר במאה ה-19 ויותר ויותר במאה ה-20.

 

גלטון עשה מחקר אוכלוסיתי עם מדגם גדול מאד. הוא בדק שתי קורלציות:

1. תכונות ההורים והילדים הישירים שלהם (יופי, אינטלגנציה) ברמת אוכלוסיה  - אותו מאגר גנים, קבוצה מול צאצאיה הישירים.
2. הדור הנוכחי לעומת הדור הקודם או הדור הבא. – מאגר גנים שונה , השואת קבוצות ולא השוואת משפחות.

 

הוא מצא שהקורלציה השניה חזקה יותר מהראשונה.

למה? יש תכונות רצסיביות למשל שיכולות להסביר את התופעה. אבל גלטון טען שדוקא המוצלחים פחות באוכלוסיה מונעת מהאוכלוסיה להמשיך להתפתח: כי אם בין הדור N לדור 1+N כשאין קשר משפחתי – הממוצע נשאר אותו דבר– מכאן שעלובי הנפש מונעים מהאוכלוסיה להתפתח.

 

לאחר גלטון באה הגנטיקה המנדלית ומורידה אותו מהפרק. מחקר האוכלוסיה מתחלף במחקר המשפחה. בתקופה של גלטון עדיין לא הכירו את הגנטיקה המנדלית.

מתחילים לדבר על גנים העוברים בתורשה וכבר לא על תכונות העוברות בתורשה. בראשית המאה ה-20 מה שמניע את הגנטיקה קדימה זו התקוה למצוא לה יישום מעשי.

 

לארה'ב מתחילים להגיע גם מהגרים. יש להם בעיה של slams וגם של מהגרים. השאלה: האם נכון להתערבב עם המהגרים או לא נכון להתערבב איתם?

המהגרים בהתחלה מתרכזים בשכונות העוני. בערים הגדולות יש SLAMS ובהם גרים בעיקר מהגרים.

מתחילים לדבר על אמצעי מניעה לא רק בהקשר אאוגני – אלא כי נשים צריכות לצאת לעבודה וגם בהקשר רווחה. מתחילים להופיע עובדים סוציאליים. מתחילה גם אובססיה עם המחלות המדבקות. עם הקולוניזציה מתחילות להופיע מחלות חדשות (האופיינות למדינות 'הכבושות') שלא היו מוכרות.

ההגיינה מתפתחת ויש פחד גדול מה- SLAMS בגלל חוסר ההגיינה.

 

צ'רלס דבנפורט היה גנטיקאי מן השורה הראשונה. הוא פיצח את סוגית צבע העור: תכונה רב אללית.

הוא עמד ב- 1910 בראש Eugenics record office במוסד מדעי מן השורה הראשונה Cold Spring בהרווארד.

הוא עשה מחקר בתורשת האדם. הוא תיעד ואסף מידע על משפחות קיימות. הקהילה המדעית תלתה תקוות גדולות בעבודה שלו (עדיין אין ביולוגיה מולקולרית). היתה לו נטיה לפשט את הממצאים שלו. בדק פיגור, היכולת לנהל שיחה, מיומנות מכנית, זנות, נטיה להתמכרות לטיפה המרה ועוד.

(גם בפרויקט הגנום האנושי מדברים על גנים לאותם הדברים).

יש לנו נטיה מדעית להניח שהכל בגנים וזו נטיה בעייתית. מול התפישה שהכל בגנים עומדת הטענה שהסביבה קובעת יותר. המאבק בין שתי הגישות נמשך כבר עשרות שנים.  שתי גישות פילוסופיות הנותנות את הגוון למחקר שהחוקר עושה.

מתוך הטענה שגנים קובעים את רוב התכונות, יוצא שהגנים מספיק חשובים כדי להטריד אותנו.

היום דחוף לנו עם עם הבעיות הרפואיות כפי שאז היה דחוף לפתור את הבעיה החברתית (אפרופו בדיקות טרום לידתיות).

 

לינוס פאולינג!! בשנות ה- 50 הציע לקעקע את המצח של אנשים בעלי בעיות גנטיות (2 פרסי נובל אחד לפיסיולוגיה ואחד לשלום התנגד לניסויים הגרעיניים).

ג'יימס ווטסון – גם תמך באאוגנטיקה: אין רע במעט אאוגניקה.

כל הפרויקט הגנום של האדם: מושתת על יסודות אאוגניים. אף אחד לא היה משקיע כל כך הרבה ללא כוונות שיפור המין. המון כוונות טובות

בעבר יצרו אאגוניקה מזערית. כיום יש המשכיות של הרעיון באאוגני במערכות שלמות.

 

 

 

המלצות:

החיפוש האין סופי – צבי ינאי (עם עובד)

GENOM – ספר טוב באנגלית

חוות לינצבורג – להקליט את הסרט כששוב יוקרן

כנגד רצונה – סרט באורך מלא בנושא.